אתמול (שלישי) הכריז גדעון סער על פיצול ממפלגת 'המחנה הממלכתי'. כזכור, המחנה הממלכתי היווה איחוד של מפלגת 'כחול לבן' בהובלת בני גנץ, 'תקווה חדשה' בהובלת סער, ופוליטיקאים בודדים נוספים – כגון גדי איזנקוט ומתן כהנא. המפלגה זכתה ב-14 מנדטים בבחירות האחרונות, והייתה מהדומיננטיות באופוזיציה – עד הצטרפותה לקואליציה בשבוע שלאחר פרוץ המלחמה. גנץ ואיזנקוט הפכו לחברים ב'קבינט המלחמה' המצומצם, והיו שותפים בכירים בקבלת ההחלטות במלחמה עד כה.
הסביה הרשמית להחלטתו של סער להתפצל טמונה ברצונו להצטרף לקבינט המלחמה, בחשש לאי-מתאם בין עמדותיו לבין עמדות גנץ ואיזנקוט (סער נחשב לימני יותר). עיתוי ההחלטה מרתק משני בחינות: ראשית, מפלגת 'הרשימה הממלכתית' מובילה כעת בסקרי המנדטים בפער אדיר, וניתן היה לצפות שתנצח בבחירות הבאות – אך פיצולה טורף לחלוטין את הקלפים. שנית, בתקופה האחרונה מתגברים הלחצים על גנץ לפרוש מן הממשלה כדי להפעיל לחץ לקראת בחירות; פרישתו של סער נותנת לממשלת נתניהו מעין ביטוח לממשלה איתנה למשך תקופת המלחמה, ומורידה את יכולת הלחץ של גנץ. "תודה ובהצלחה", איחל גנץ לסער בתגובה להחלטה.
במקביל, נראה כי המשבר הפוליטי שאיים להביא לפירוק מידי של הממשלה – שאלת חוק הגיוס לחרדים – יידחה בכמה חודשים, לאחר ששר הביטחון גלנט הסכים לדחות את סיום הקפאת גיוס החרדים הזמני בשלושה חודשים, עד לסוף חודש יוני. אף על פי כן, תחויב הממשלה לתת תשובות לבג"ץ בדבר המשך תקצוב הישיבות בהיעדר חוק רשמי.
בזירה הפוליטית הרחבה יותר, גברו בימים האחרונים החיכוכים בין רה"מ נתניהו לבין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, וזאת בעיקר על רקע שאלת הפעולה ברפיח המתקרבת עלינו לטובה. נדמה כי רבים בממשל האמריקאי שמו את נתניהו באופן אישי על הכוונת, תוך שהם תולים בו את תסכולם מהתנהלות ישראל ככלל, ואף פרסמו הערכה מודיעינית בדבר אמונתם בסוף כהונתו הקרבה. "ישראל היא לא מדינת חסות של ארה"ב", הגיב בחריפות גורם מדיני בכיר ביחס לכך. נתניהו עצמו התייחס לשאלת הפעולה ברפיח: "אתם לא יכולים להגיד שאתם תומכים במטרה של ישראל להשמיד את חמאס, ולאחר מכן להתנגד לישראל כאשר היא נוקטת בפעולות הנדרשות להשגת מטרה זו… ישראל תנצח במלחמה הזו, לא משנה מה."
לתגובות – [email protected]
