אתמול (ראשון) עשתה אנסטסיה גורבנקו (20) היסטוריה של ממש באליפות העולם לשחייה בקטאר, כאשר זכתה במדליית הכסף בגמר ה-400 מ' בסגנון מעורב אישי. מדובר בפעם הראשונה בה זוכה ישראלי כלשהו במדלייה באליפות העולם בשחייה.
אך גורבנקו לא חדשה בזירה ההיסטורית של השחייה הישראלית, וכאשר בגילה הצעיר היא כבר השחיינית המעוטרת בהיסטוריית השחייה הישראלית, אין ספק כי נראה ממנה רבות גם בעתיד. בין הישגיה של גורבנקו: 2 זכיות במדליות זהב באליפות אירופה; העפלה לגמר האולימפי בטוקיו 2021, תוך ניפוץ כל השיאים הישראלים (כאשר ככלל, מחזיקה גורבנקו כרגע ב-9 שיאי שחייה ישראליים במשחים שונים); מדליית זהב במשחקים האולימפיים לנוער; ו-2 מדליות זהב באליפות העולם בבריכה קצרה (25 מ').
ראוי לציין שגורבנקו כמעט זכתה במדליית הזהב, והובילה במשך רוב המקצה, אך לבסוף סיימה 24 מאיות השנייה אחרי השחיינית הבריטית. אף על פי כן, אין בדבר בכדי לגרוע מהישגה ההיסטורי והמשמעותי של גורבנקו.
חשיבות נוספת בהישגה של גורבנקו טמונה גם במיקום ובזמן של התחרות – בדוחה בירת קטאר, באמצע מלחמת חרבות ברזל. במלחמה זו יש לקטאר חשיבות אסטרטגית עבור ישראל במו"מ לשחרור החטופים, אך בל לנו לשכוח ולו לרגע את מקומה במימון חמאס לאורך השנים, ואת התפקיד המרכזי שמשחקת קטאר כעת בתעמולה האנטי-ישראלית העולמית, באמצעות שליטתה והשפעתה בכלי תקשורת רבים, בהם אל-ג'זירה.
הקהל הקטארי היה עוין במיוחד לגורבנקו, ושרק לה קריאות בוז בראיון שלאחר הזכייה. גורבנקו בכתה, אך לא בשל קריאות הבוז – אלא בשל "ההתרגשות שבצפייה בדגל ישראל שמתנופף כאן", לדבריה. אכן, גם אנחנו נרגשנו כולנו מהנפת דגל ישראל בקטאר המרוחקת והעוינת.
לתגובות – [email protected]
