היות השנה שנה מעוברת הביאה ל-200 יום של אמירת 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בין שמיני עצרת לבין פסח מספר סימבולי ויפה, אלא שהשנה, שנת תשפ"ד, הוא התאפיין במלחמה מתמדת. עם כניסת האביב והקיץ (המהווים את הזמנים ההיסטוריים המועדפים למלחמות), ועם עמידתה של ישראל על פרשת דרכים מבחינת שאלת עתיד המלחמה, עלינו להביט אחור – וכמנהגנו מדי 50 יום, לראות את הנקודות החיוביות שנתגלו בתקופה זו:
ראשית, יש להזכיר את הצלחתה של ישראל במאבק מול איראן. לראשונה בהיסטוריה החליפו המדינות מהלומות ישירות, כאשר אין ספק שישראל יצאה וידה על העליונה – כאשר בכיר במשמרות המהפכה חוסל, המתקפה האיראנית המסיבית נבלמה והוכיחה את עליונותה הטכנולוגית של ישראל, והמתקפה הישראלית אמנם לא הסבה נזק אך הוכיחה באופן שאינו משתמע לשני פנים את יכולתה של ישראל להסב נזק משמעותי לאיראן – לאתרים אזרחיים, צבאיים או אף גרעיניים.
שנית, המתקפה מול איראן באה בעיתוי מדויק כדי להזכיר לישראל שהיא איננה עומדת לבדה. היה זה אחרי שבוע של לחצים בינלאומיים אדירים, כולל מצד ארה"ב, עקב מותם של שבעת עובדי ארגון הסיוע הזרים ברצועת עזה; אך המתקפה חשפה כי במאבק הגדול עדיין ניצבים לצד ישראל בעלי ברית רשמיים ולא רשמיים, בקואליציה של ערכים ואינטרסים, אשר מטרתה לבלום את זרועות התמנון האיראני. גם אחרי המלחמה, כיצד שלא תסתיים, יהיה לישראל אופק מדיני – ואולי פוטנציאל להמשך הנורמליזציה עם מדינות ערב.
שלישית, הישגים צבאיים – הקרב בח'אן יונס נסתיים בהצלחה ישראלית, וכעת ברצועה נותרה רק רפיח כמאחז ריבוני מוחלט של חמאס. בצפון, נקטה ישראל בגישה תקיפה יותר מול חיזבאללה, וחיסלה בכירים רבים בארגון, יחד עם פגיעה בתשתיות טרור רבות. ובגזרת איו"ש יצאה ישראל למבצעי מעצר וסיכול שהצליחו לבלום התעוררות טרור – בניגוד לתקוותו של סינוואר כי יצליח לעורר אינתיפאדה חדשה שתסיח את דעתה של ישראל, תוך ניצול הלהט הדתי של חודש הרמדאן.
רביעית, האחדות הפנימית – אמנם יש רבים המקוננים על חזרת 'שיח ה-6 באוקטובר' וחיכוכים מיותרים, אך העובדות בשטח מעידות כי הרוח שליוותה אותנו בתחילת המלחמה עדיין כאן: ממשלת האחדות עדיין קיימת ומתפקדת, האזרחים מתגייסים בהמוניהם למילואים בהתאם לצורך, שאלת הגיוס החרדי טרם הובילה לחיכוך (וייתכן שגם לא תוביל), וארגוני סיוע והתנדבות עודם זוכים למענה אזרחי נרחב. עם ישראל מבין כי עדיין מדובר בשעת חירום ומבחן, וגם כשהוא מתחיל לשכוח – מזל שהאיראנים יכולים לאחד את כולנו מחדש.
לסיכום, אנו עומדים כעת בפני שאלות משמעותיות אודות המשך המערכה וכיוונה, שללא ספק ייענו במהלך השבועיים הקרובים. אך אם נשכיל לשמור על האחדות הפנימית, לקדם את הקואליציה האנטי-איראנית, ולהביא ביצועים צבאיים מרשימים – אין ספק שנהיה על נתיב הניצחון.
לתגובות – [email protected]
