1. כמה אור מציף החל מאתמול את העולם, מאז הדלקנו נר ראשון. כמה חושך הוא צריך לגרש. המסרים של חנוכה כל כך מוחשיים וחזקים השנה.
2. תזכורת: היום, יום שישי, לקראת "שבת חנוכה" – מדליקים קודם את שני נרות החנוכה (והשמש), ורק אז את נרות השבת, שמבשרים את כניסת השבת.
3. אתמול, בריאיון לרדיו, המגיש נועם פתחי שאל אותי אם מותר לו להגיד ליד הנרות תפילות אישיות, מהלב. אמרתי שלא רק מותר, זה כמעט חובה. בספרים רבים כתוב שזו נחשבת לשעה מיוחדת, שבה צריך פשוט לעמוד ליד השלהבות ולבקש כל מה שרוצים:
על החטופים ועל הפצועים ועל המפונים, על המשפחות השכולות, על כל הגיבורים בכל החזיתות, על העניינים האישיים שלנו שהם כבר מזמן לא רק אישיים כי אנחנו חלק מסיפור גדול, על היישובים החרבים שיקומו, על הניצחון, על כל העם ועל כל העולם. ולחלום בגדול, על ניסים. לא להתבייש.
זה חג של ניסים. ניצחנו במלחמה, מעטים מול רבים, את האימפריה היוונית הגדולה. פך שמן קטן הספיק לשמונה ימים. וגם אנחנו – כמו שהופתענו כל כך לרעה בכזו עוצמה בשמחת תורה, מבקשים שזה יתהפך, רוצים להיות מופתעים כל כך לטובה בחנוכה.
חנוכה שמח. שבת שלום. בשורות טובות.
