ט"ו בשבט: המכתבים שבנו את הארץ

מהגר רוסי בשם אהרון דוד גורדון, מתאר במכתבו משנת 1904 את ארץ ישראל אליה הגיע מרוסיה:

"ידידי! מכתבי הראשון מארץ-ישראל היה צריך כרגיל להתחיל מציוּר הרשמים, שעשתה עלי הארץ…

בגבול המושבות העבריות בכל שנה מתוספות נטיעות והאדמה נעשית יותר ויותר תרבותית, ועל ידי זה משתבח גם האקלים, החיים נעשים יותר קלים והאדם נעשה יותר בריא, יותר רענן.

ומזה עוברות המחשבות לענין אחר. נדמה, כי הארץ הזאת לא כל כך חשוּבה מפני שהיתה או שהיא עכשיו זבת חלב ודבש, אך בזה שהיא נותנת תקווה לאיש העתיד לעבודה, עבודה גדולה וחשוּבה, עבודה שמכינה את הקרקע לגידול כוחות חדשים.

העבודה הגדולה והפוריה מולידה גם כוחות גדולים. עמנו צריך להבין את זאת, לחשוב את עצמו למאושר שבגורלו נפלה עבודה שכזו.

אם אפשר היה שקולי היה נשמע, הייתי קורא לכל מי שרוח לו, כי יבוא הנה לעבוד על אדמת א"י. לציון השבה לתחייה אין צורך ביהודים התקועים בחוץ-לארץ.

רק את אלה היא נכונה לקבל בזרועות פתוחות – עובדים בעלי כשרון ומסורים, הנכונים לשאת ולסבול הכול, שהם יעלו ויעבדו פה. זוהי העבודה הלאומית האמיתית, הראוּיה לשם ציונות. ורק לה הזכוּת להיקרא בשם זה."

נדמה כי הקול מראשית המאה ה20 נשמע היטב. כולנו יודעים את ההיסטוריה, שמענו על החלוציות ופיתוח הארץ שלנו. אך באמת, כדאי שנזכור כי הצמחים והיערות אינם דבר המובן מאליו.

עצי הפרי שנשתבחה בהם הארץ, נשתלו במאמץ רב לאורך שנות הקמתה של המדינה, שבתחילתה הייתה שממה. בשנת 1920, בתקופת המנדט הבריטי, תוארה הארץ בצורה עגמומית ואף חסרת סיכוי:

"רצוצה מן המלחמה הייתה הארץ כאשר שטפו ועברו בה צבאות המצביא אלנבי… היערות המעטים נכרתו… ראשי ההרים ומדרונותיהם מוכשרים מאוד לנטיעת עצים, ועם זאת אין יערות…"
כך נפתח דיווחו הראשון של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, מארץ ישראל.

אך, מאוחר יותר, מכתב מרגש שנשלח לנשיא קק"ל מנחם אוסישקין מאת ילדי פולין ממש לפני השואה(1936), מדגיש את השינוי שחל בארץ:

"אנו, ילדי הגולה, מסתכלים בתמונות שבספרים ובעיתונים שונים ורואים איך ילדי הארץ מביאים מראשית כל הצומח בגן, בשדה, בפרדס ובמקשה- ביכורים לקרן הקימת לישראל.

לנו, ילדי הגולה, אין שדה וכרם משלנו- ולא נוכל להביא פרי ביכורים, על כן נתן ביכורים בשביל גאולת הארץ את פרוטותינו, שקיבלנו מאת הורינו לקנות לנו שוקולדה וללכת לראינוע.

מורינו סיפרו לנו, שאתה, הנשיא הנכבד, קונה עוד ארבעים אלף דונם אדמה בארץ ישראל. אנו רוצים להשתתף בגאולת האדמה הזאת. עד שנזכה לעלות ארצה, נחלק בינינו ובין ילדי ארץ ישראל את העבודה.

אנו נעזור לקרן הקיימת בגאולת האדמה וילדי הארץ יביאו אליך את ביכורי אדמתם גם בשמנו. וידעו נא שגם אנו שותפים לעבודתם מרחוק.
בעוד שנים אחדות נעבור לבית הספר החקלאי של "תרבות" בלודמיר ונלמד את החקלאות כדרוש.

אז נעלה ארצה ונהיה איכרים. ובחג הביכורים נבוא אליך, הנשיא, סלינו על שכמינו מלאים פירות- קודש לקרן הגואלת את ארצנו ואת עמנו. בשם ילדי בתי הספר העבריים בפולניה."

מדינת ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם בה יש יותר עצים כיום מלפני מאה שנה.

מאז ימי העלייה הראשונה בשנת 1882 ועד היום, ניטעו בארץ ישראל יותר מ־245 מיליון עצים והיד עוד נטויה. השבוע, כבכל ט"ו בשבט, אנו עוסקים ומתמקדים בגידולי הארץ. יוזמות של נטיעות ברחבי הארץ בכלל ובאיזור העוטף בפרט, מתפשטות וסוחפות את ההמונים.

עם ישראל ממשיך בחלוציות ובטיפוח ארצו. ילדי ארץ ישראל ופולניה דאז ואנו כיום, כולנו חלק מתנועת התחייה של העם החוזר לארצו.