התרגשתי כל כך לראות את הלו"ז שהנוער של שדרות הכין לשבת. רק לחשוב איך נראתה השבת שלהם לפני שבועיים, מה הם עברו מאז, וכמה חשוב להם להרים את הראש, ביחד, עכשיו.
עם כל הכבוד להרצאה שלנו, שיא השבת היה כמובן עמרם אברג'ל, "חתן תורה" שלא עלה לתורה בשמחת תורה והשלים זאת כעת. ואחריו – כל הילדים עלו יחד לתורה בעליית "כל הנערים" של שמחת תורה. הציבור זרק עליהם סוכריות, בדמעות של התרגשות, באיחור של שבועיים, בליווי תפילות נרגשות על החטופים, הפצועים, המערכה כולה.
ראיתי מול העיניים את כל המילים הגדולות של התקופה – חוסן, יציבות, משמעות, קהילה, בנייה. פגשנו אנשים יקרים שאין להם שום לו"ז מתוכנן למתי הם יחזרו הביתה, אבל בשיא הבלגן, יש להם לו"ז כזה לשבת.
שבוע טוב, בשורות טובות.
