היום ב-1969 נפטר לוי אשכול בעודו מכהן כראש ממשלת ישראל.
אשכול נולד כלוי שקולניק ב-1895 ליד קייב, למשפחה חקלאית וחסידית. הוא הפך לפעיל ציוני בנערותו ועלה לארץ ב-1914, והוא עבד כפועל ומאתר עבודות. במלחמת העולם הראשונה נטה לצד העות'מאני, אך בסופה נטה לבריטים ואף התגייס לצבא, שם פגש כמה פועלים ופעילים עצם הקים ב-1920 את הסתדרות העובדים. אחד מהם היה דוד בן גוריון, ובנקודה זו החלה מכרכת היחסים הארוכה והמורכבת ביניהם. אשכול התקדם אט אט בשורות ההסתדרות, והוא החל לייצג את ההסתדרות בקונגרסים הציוניים, ויצא למסעות גיוס כספים בחו"ל, שם הבחינו לראשונה במוחו הכלכלי. הוא הפך לגזבר של ארגון 'ההגנה', וסייע להקים את חברת 'מקורות'. לקראת הקמת המדינה כבר היה אשכול מהפוליטיקאים הבכירים ביישוב היהודי, והוא מונה למנכ"ל משרד הביטחון הראשון. לאחר הקמת המדינה עברת את שמו ל'אשכול', והיה לראש מחלקת ההתיישבות המדינתית, במסגרתה הקים מעברות ועיירות פיתוח. הוא נבחר לכנסת ב-1951 מטעם מפא"י, ומונה כעבור שנה לשר האוצר- ובמהלך העשור שלו בתפקיד עלה התמ"ג בממוצע של 10% מדי שנה תוך ירידה באינפלציה ובאבטלה, אך עלייה באי-השיוויון.
בתחילת שנות ה-60 נקלעה הנהגת מפא"י למשבר עקב פרשת העסק-ביש, ובן-גוריון החל לקרב אליו את אשכול, תוך סימונו כיורשו המיועד. בן גוריון התפטר ביוני 1963, ואשכול החליף אותו באופן מיידי. כראש ממשלה פעל אשכול להרחבת יחסי החוץ וחנך את 'המוביל הארצי', ובזירה המפלגתית החל להפשיר את היחס אל מפלגות הימין, ופעל לאחד את מפלגת 'אחדות העבודה' עם מפא"י כדי ליצור את 'המערך'. בן-גוריון התנגד לצעדים אלו, והחל לחתור תחתיו במפלגה- דבר שהוביל להתפטרות אשכול ובחירות נוספות ב-1965. אשכול הביס את בן-גוריון בבחירות על ראשות המפלגה וגרם לפרישתו, אך ניצח בבחירות בגדול. כהונתו השנייה היתה מאתגרת יותר: מיתון כלכלי קשה החל ב-1966, ארגון הטרור אש"ף החל לעשות בעיות, וב-1967 חיממו מדינות ערב את הזירה ואיימו מחדש על קיומה של ישראל. אשכול הקים ממשלת אחדות, ולאחר נאום בו נשמע לכאורה מגמגם וביקורת קשה, הוא התפטר מתפקיד שר הביטחון והעניק אותו למשה דיין. במלחמה שפרצה ביוני ונמשכה שישה ימים הביסה ישראל באופן מוחץ את מדינות ערב והדבר אף העניק דחיפה כלכלית. אשכול היה פופולרי מאי-פעם אך נפטר מהתקף לב ב-1969, והוחלף ע"י גולדה מאיר.
מקור תמונה – ויקיפדיה
