היום ב-1944 החלה הפלישה לנורמנדי, מבצע הנחיתה הגדול בהיסטוריה.
מאז תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 הפצירה בריה"מ בבעלות הברית המערביות לפתוח בחזית יבשתית שנייה נגד הנאצים, שתוריד מהם לחץ ותאפשר תנועת מלקחיים. אך הבריטים לא היו מסוגלים לבצע פלישה כזו לבדם, ולאמריקאים נדרש זמן כדי להכין את צבאם למערכה האדירה. ב-1943 פלשו בעלות הברית לאיטליה, אך היה ברור שפלישה זו אינה מסיטה די כוחות גרמניים ואינה יכולה לאפשר הסתערות לפנים היבשת, ולכן הם החלו בתכנון 'מבצע אוברלורד' – פלישה בהיקף גדול לצרפת. במשך שנה הובאו מיליוני חיילים וציוד בהיקף אדיר אל האי הבריטי, תחת פיקודו של גנרל דוויט אייזנהאואר. הגרמנים הבינו שבעלות הברית מתכננות פלישה לצרפת, אך לא ידעו היכן (לנוכח מבצעי הטעיה בהיקף גדול); מאז 1941 הם החלו בהקמת ביצורים לאורך כל חוף צרפת, במה שכונה 'החומה האטלנטית'. לגרמנים היתה מחלוקת הגנתית קשה: רומל סבר שיש להציב את השריון על החוף ולמנוע יצירת ראש גשר, בעוד רונדשטט סבר שיש להרחיק את השריון מטווח צי בעלות הברית כדי לשמור על ניידותו וכוחו. בפועל היו הכוחות הגרמניים פזורים וקיבלו הוראות שונות מגורמים שונים.
הפלישה החלה ב-6 ביוני, לאחר דחיות מעטות עקב שיבושים ותקלות מזג אוויר. כ-156,000 חיילים בשני ארמיות (בריטית ואמריקאית) נחתו בחמישה חופים (אומהה ויוטה לאמריקאים, סורד וגולד לבריטים, וג'ונו לקנדים), לאחר הפצצות אוויריות מסיביות, הפגזות ימיות וצניחות בנקודות מפתח; הגרמנים הופתעו ופעלו באופן מבולבל ואיטי, והצליחו להעמיד התנגדות משמעותית לפלישה רק בחוף אומהה, שם הוסבו לבעלות הברית אבידות כבדות במיוחד (סה"כ נהרגו ונפצעו ביום הראשון כ-20,000 איש משני הצדדים). בעלות הברית התקדמו פחות משציפו, אך יצרו ראש גשר חזק דיו להעברת 150,000 חיילים נוספים לצרפת כבר למחרת, ומעל למיליון עד סוף החודש, יחד עם בניית נמל מאולתר להובלת ציוד ואספקה. הפלישה והצלחתה פתחו מחדש את החזית המערבית, שהובילה לשחרורה של צרפת עד אוגוסט ולכניעתה של גרמניה במאי 1945, פחות משנה לאחר מכן. על כן, מסמלת הפלישה בעיני רבים (בעיקר במערב) את תחילת הקץ של גרמניה הנאצית, והיא זוכה למעמד מיתי ואייקוני במיוחד עד היום.
מקור תמונה – ויקיפדיה
