בד בבד עם פעילותו ב"חובבי ציון", יצר סירקין קשרים גם עם חוגים מהפכניים רוסים. בשנת 1888 גרמו הקשרים שלו עם המהפכנים הרוסים למאסרו. עם שיחררו ממעצר, הצליח סירקין לברוח ללונדון ומשם להגיע לברלין.
בברלין למד סירקין פסיכולוגיה ופילוסופיה. בתקופה ההיא, היה סירקין ממיסדי "האגודה המדעית יהודית-רוסית" בברלין.
בשנת 1897 הוא היה מנהיג הציונים הסוציאליסטים בקונגרס הציוני הראשון. בקונגרס זה הוא פגש את בתיה לבית אוסנוס, שאותה נשא לאשה זמן מה לפני הקונגרס הציוני השני (1898).
בשנת 1900 עברה משפחת סירקין לברלין, כדי לאפשר לנחמן להשלים את הדוקטורט שלו בפילוסופיה. בקייץ של שנת 1903 נסעה מרי עם אמה ועם סבתה צביה (אמו של נחמן) לעיירת נופש באיטליה כדי לאפשר לאמה להחלים ממחלת השחפת. בזמן ההוא פירסם סירקין את הדוקטורט שלו בפילוסופיה. ואולם בשל פעילותו הפוליטית הרדיקלית הוא גורש אז מברלין לפריז, שם שבה משפחתו והתאחדה.
בחודש אוגוסט של שנת 1905, לאחר המהפכה ברוסיה, החליט נחמן סירקין לעבור עם משפחתו לוילנה, שבליטא.
בסתיו 1907 כבר התיאש סירקין מן התקוות שתלה במהפכת 1905, ולקח את משפחתו לפריז. בפריז הוא קיבל הצעה מחבריו הטריטוריאליסטים בארה"ב לבוא לניו-יורק ולערוך שם כתב עת שלהם. בניו-יורק חבר סירקין למפלגת "פועלי ציון".
בשנת 1915 נפטרה אשתו של נחמן סירקין, בתיה ממחלת השחפת.
בשנת 1919 כמנהיג "פועלי ציון" היה סירקין חבר במשלחת של יהודי ארצות-הברית לועידת השלום בפריז. באותה שנה הוא השתתף בועידת תנועתו (פועלי ציון) העולמית בשטוקהולם.
ב-25 במאי 1920 התחתן נחמן סירקין עם אחות אשתו המנוחה, עם מאשה. מאשה הייתה צעירה ממנו בשמונה-עשרה שנים. בשנת 1921 נולדה בתם המשותפת, צביה.
ב-6 בספטמבר 1924 הלך נחמן סירקיןלעולמו, והשאיר אחריו את בתו מרי, אשתו השניה מאשה ובתם המשותפת צביה. צמותיו של סירקין הועלו לישראל בשנת 1951 ונקברו בבית הקברות של קבוצת כינרת ליד הקברים של מנהיגים אחרים של התנועה הסוציאליסטית היהודית.
על שמו של נחמן סירקין נקרא מושב ליד פתח-תקוה, "כפר-סירקין", וכן רחובות בערי ישראל.
קישור לקבוצה:
https://chat.whatsapp.com/EQwQFKZgmTuIDb4gCOWnHK
