ביום כ"ג בתמוז תש"ז (11 ביולי 1947) הפליגה מדרום צרפת ספינת מעפילים בשם "יציאת אירופה תש"ז" – ובאנגלית: "אקסודוס 1947". על הספינה נדחסו כ- 4,500 מעפילים, כולם ניצולי שואה ממחנות העקורים בגרמניה, שביקשו לעלות לארץ ישראל.
במשך 14 החודשים שקדמו ל"יציאת אירופה תש"ז" הצליחו לעלות ארצה במבצע ההעפלה כ- 13,000 יהודים. ואילו מבצע "יציאת אירופה תש"ז" לבדו כלל מספר שיא: כ- 4,500 פליטים יהודים בבת אחת!
"יציאת אירופה תש"ז" – או בשמה האנגלי "אקסודוס 1947" – הייתה במקור ספינה אמריקנית בשם "פרזידנט וורפילד" (President Warfield), ששירתה בצי האמריקני בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתחילת שנת תש"ז נרכשה האונייה על-ידי "המוסד לעלייה ב'",* שהיה הארגון הפעיל ביותר בהעפלה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. במשך כשנה וחצי עברה הספינה האמריקנית את השיפוצים והשינויים הנדרשים, כדי להפוך אותה מספינת צי לספינת נוסעים. בין השאר הותקנו בה מקומות לינה (דרגשי שינה) ומתקנים נוספים שנדרשו כדי לקלוט כ- 4,500 פליטי שואה ולהעלותם לחופי הארץ.
במשך שבוע ימים הועברו כ- 4,500 פליטי השואה ממחנות העקורים בגרמניה לעיר מרסיי בדרום צרפת. באישון לילה העבירו נהגים צרפתים את הפליטים היהודים במכוניות משא, שנסעו בשיירה ארוכה ובשקט מוחלט, "לא קול אדם ולא הבהוב סיגריה… ללא רעש, ללא בכי ילד… קשה היה לתאר שבמכוניות אלו יושבים צפופים כ- 4,500 אנשים – גברים, נשים וטף."
הבריטים ידעו על מבצע ההעפלה של "יציאת אירופה תש"ז – אקסודוס 1947", ועקבו אחריו עוד בצרפת באמצעות קצין בריטי. את ההפלגה של "יציאת אירופה תש"ז" ליוו שש אניות מלחמה של הצבא הבריטי, שבניגוד לחוק – החליטו להשתלט על הספינה עוד לפני שהגיעה לתחום המים הטריטוריאליים שהיו בשליטת הבריטים. וכך, בעוד הספינה מפליגה לכיוון ארץ ישראל, פתחו הבריטים באש כבדה של רובים, מקלעים ומכונות ירייה על "יציאת אירופה" ונוסעיה, וגם הצליחו להנחית עליה חיילים בריטים. במהלך ההתקפה נהרגו שני מעפילים וימאי יהודי אמריקאי, ועוד עשרות רבות נפצעו; גם הספינה עצמה נפגעה קשות, ומים החלו לחדור לתוכה. הבריטים גררו את הספינה לנמל חיפה, הורידו את הפצועים (והעבירו אותם לבתי חולים), ואת כל המעפילים – החליטו לגרש. אך הפעם לא הסתפקו הבריטים בגירוש למחנות מעצר בארץ ישראל או בקפריסין; הפעם החליטו הבריטים להחזיר את המעפילים, ניצולי השואה, למקום שממנו באו. המעפילים גילו התנגדות נחרצת ועיקשת לגירוש – אך ללא הועיל
אחרי חודשיים של מאבק וגירושים והתבצרות בספינות גירוש הובאו המעפילים, ניצולי השואה, חזרה לגרמניה. וכך, בחודש אלול תש"ז (ספטמבר 1947) הורידו הבריטים בכוח את אלפי המעפילים בנמל המבורג שבגרמניה, לעיני מאות עיתונאים מכול העולם. כדי להוריד את כל אחד מן המעפילים נדרשו כמה חיילים בריטים, ועל כך כתב המשורר נתן אלתרמן: "זהו יום המראה כי אנגלים חמישה, יצטרכו לאחוז בכל איש ואישה, אם ירצו לקורעם ממדינת היהודים."* המעפילים הועברו למחנות פליטים באזור הבריטי של גרמניה, ושהו שם כמה חודשים, עד שאנשי המוסד לעלייה ב' ארגנו את עלייתם ארצה.
