בטקס חלוקת פרס ישראל שהתחולל במוצאי יום העצמאות האחרון (שלישי) בעיר שדרות, הוענק הפרס לראשונה בקטגוריה ייחודית – גבורה אזרחית. הפרס הוענק לחברי 'צוות אלחנן' – מנחם קלמנזון ואחיינו איתיאל זוהר (בנו ונכדו של הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת עתניאל), אשר נסעו ב-7 באוקטובר יחד עם אלחנן קלמנזון ז"ל (אחיו של מנחם, וסוכן מוסד במקצועו) מביתם שביישוב עתניאל אל שדה הקרב בבארי, במטרה לסייע לכוחות הלוחמים ולהציל אזרחים מן התופת. לאחר יממה של לחימה ועשייה, נהרג אלחנן מאש מחבלים – כאשר על פי ההערכות, עד אז הצילו חברי הצוות מעל 100 אזרחים.
בטקס, בו נכחו נשיא המדינה הרצוג, יו"ר הכנסת אוחנה, ומ"מ מקום נשיא בית המשפט העליון פוגלמן, נשא מנחם קלמנזון נאום מרגש לזכר אחיו ולכבוד המעמד, בו הסביר מעט אודות התחושות שעטפו אותו מאז שמחת תורה – אודות אחדות עם ישראל ואהבת האחים. להלן חלק מעיקרי דבריו:
"אנו נמצאים כאן בטקס החותם את ימי הקוממיות של עם ישראל, המתחילים מליל הסדר דרך יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. טקס המשקף את הרוח הגדולה בעמנו, ועונה על שאלת ה"למה" – למה אנחנו פה. אותה שאלה שאנו כל כך צמאים אליה אחרי השנה הקשה שעברנו. השאלה הזאת שהדהדה ברחבי המדינה בעת שהמחלוקת בערה ואיימה לפרק אותנו מבפנים בעת שמריבות על מחיצות רק יצרו מחיצות גבוהות יותר. האמנם אחים אנחנו?
…ידענו את הסכנה ולמרות הפחד בחרנו להיכנס פעם אחר פעם, לא שאלנו את עצמנו למה אנחנו עושים את זה, ה'למה' היה ברור. באמצע אותו הלילה, היינו כבר עייפים, אך למרות הפחד לא יכולנו להפסיק… כשהגענו לבית משפחת מאיר בבארי, מיכל סרבה לפתוח את דלת הממ"ד, היא ואחותה פחדו מדי, מיכל מבעד לדלת התחננה אלי: "תדבר שנשמע את העברית שלך", והיא לא פתחה עד אשר צעקתי אליה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". והדלת נפתחה מייד. אתוודה, לא הייתה זו תפילה, זו הייתה זעקה: "אני יהודי, אני פה בשבילך בבקשה תפתחי את הדלת".
…שכחנו שגם כאשר העם הזה יוצא למחאות ולוויכוחים זה מהסיבה שגורל המדינה היחידה שיש לנו בוער בכולנו. שכחנו שבכולנו עוד מפעמת ובוערת אהבת אחים. ומאח לא נפרדים, בשביל אח עושים את הכל. כמו כל אהבה לאח, לא משנה כמה מבקשים ממך להסביר, לא תמיד ניתן לספר מה הופך את אחיך להיות כל כך מיוחד ולמה לעולם לא יהיה לו תחליף, כי מעל הכל, אהבה של האח, היא כי הוא אח. אך כשצריך בכל זאת להסביר על אהבה, כל מה שניתן זה להצביע על הגוונים המיוחדים שבאישיותו, אשר שופכים אור על שאלת "הלמה", למה אנחנו אוהבים את אחינו – את עמנו.
…יחד נתאבל, ויחד נבנה את אשר נהרס, ויחד גם נמשיך את המסע של העם המופלא הזה. מכובדי, אתם, יחד עם אלפי גיבורים ואנשי עשיה אלמונים, מספרים מי הם אחינו כל בית ישראל ועונים בכך בצורה עמוקה ביותר לשאלת ה"למה". … לא עוד נריב ללא ראיית הטוב שבעם הזה, כי דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה, שומר אחי אנוכי."
