מלחמת חרבות ברזל, שהחלה לפני שבעה חודשים בדיוק, הגיעה כעת לצומת דרכים אסטרטגית. תמונת המצב לקהל הרחב חלקית בלבד, וודאי מלאה יותר עבור מקבלי ההחלטות; ואף על פי כן, על בסיס חלקי הידיעות שבידינו, ננסה להבין מה הצדדים, השיקולים וההחלטות.
מצד אחד נמצא המו"מ בין ישראל לחמאס להשבת החטופים. מצרים הפכה להיות המתווכת העיקרית במקומה של קטאר, שנדחקה הצידה עקב אי-אמון מהצד האמריקאי-ישראלי. סבב המו"מ הקודם נכשל לאחר שהתברר כי בידי חמאס אין 40 חטופים חיים (בסיווג 'הומניטרי' – כלומר, לא חיילים), וכעת המו"מ מתבצע על מה שיש – כאשר ישראל הלכה צעד נוסף מבחינת מוכנותה לפשרות, ייתכן ועקב לחץ אמריקאי. חמאס בשלב זה 'בוחן את העסקה' והמערכת המדינית ממתינה לתשובתו של סינוואר, כאשר ההשלכה המיידית של עסקה צפויה להיות הפסקת-אש ממושכת, חודשיים לכל הפחות.
ומן מצד שני, נמצאת שאלת רפיח – המעוז הגדול האחרון של חמאס ברצועה, והמיקום המשוער של בכירי חמאס, וגם החטופים. לאחר חודשים ארוכים של שיח אודות פעולה ברפיח, נראה כי בשבועיים האחרונים נעשו הכנות מעשיות בצבא לקראת פעילות שכזו, כולל גיוס מילואים, אימון כוחות ואישור תוכניות, שיכולים להביא לתחילת הפעולה בעיר תוך זמן קצר. אין ספק כי כיבושה של רפיח נצרך בכדי להביא לפגיעה הרצויה ביכולות הצבאיות של החמאס, אך המהלך נתקל בלחץ בינלאומי נרחב בחשש לפגיעה באזרחים.
שיקול נוסף המרחף ממעל הוא שאלת המצב בחזית הצפונית, והצורך להחזיר את מפוני היישובים לביתם בביטחון (כשהשאיפה כעת היא לעשות זאת עד תחילת שנת הלימודים – ה-1 בספטמבר). דבר זה יוכל להיעשות בשני נתיבים – פעולה צבאית או הסכמה ולחץ דיפלומטי. באופן מעניין, נראה שהפסקה בפעילות בחזית העזתית יעלו את הסיכויים לפעילות צבאית בצפון, בעוד שדווקא פעילות ברפיח תעלה את הסיכוי לפתרון דיפלומטי.
אין כאן מרחב רב לגמישות – רפיח ועסקת החטופים זה שאלה של או-או, כשאין אופציה של גם וגם (לפחות לא בחודשים הקרובים). מעבר להשלכות המעשיות על ההתנהלות בחודשים הקרובים, לשאלה יש השלכות פוליטיות מידיות על עתיד ממשלת נתניהו – כאשר בימים האחרונים 'חושק' רה"מ מימין (ע"י סמוטריץ') ומשמאל (ע"י גנץ), בטענה שקבלת ההחלטה הלא-נכונה תעלים את זכות הקיום של הממשלה. הדבר היחיד שיכול לפטור את ההנהגה שוב מקבלת החלטה אסטרטגית, תהיה עקשנות של סינואר.
אך מעבר לפוליטיקה המקומית, וכמובן חיי חיילים וחיי חטופים, להחלטה תהיינה השלכות אדירות על עתידה הביטחוני והמדיני של ישראל. שאלת ההרתעה הישראלית מול מדינות האזור עומדת על הפרק, וכך גם שאלת עתיד יחסינו עם מדינות ערב המתונות; יחסינו עם ארה"ב, יחסי האזרחים כלפי המדינה ומחויבותה לשלומם. לימים הקרובים יהיו השלכות שנים ארוכות קדימה, ולעולם לא נוכל לדעת באופן מלא האם ההחלטה שתתשבל היתה 'נכונה'. אך כפי שאמר הפילוסוף הגל על קבלת החלטות – ההחלטה היא עצם הבחירה להפוך לאדם שקיבל את ההחלטה. כך גם עלינו, כמדינה, לבחור להפוך למדינה שקיבלה החלטה.
לתגובות – [email protected]
