שלושה חללים נפלו בקרבות בעזה הלילה. זרקור אל דמויותיהן המיוחדות שמצוות לנו את החיים.
קצין בצנחנים סרן במיל' גבריאל שני מהיישוב עלי בבנימין נפל בקרב ברצועה. שני, בן 28, מפקד צוות בגדוד הסיור 6646, עוצבת שועלי מרום (646), הותיר אחריו את רעייתו יובל ושני ילדים קטנים.
הוא למד בישיבה לבוגרי צבא בעלי ובוגר המכינה במקום. בשמחת תורה התייצב למילואים.
ראש מועצת בנימין ישראל גנץ ספד, "קיבלנו הערב בשורה מרה על נפילתו של קצין מוערך ומסור למשפחתו, לעמו ולארצו. הלב כואב על אבדן יקר כל כך. בנימין כולה משתתפת בצער המשפחה שהוא צער כולנו. אנו עוטפים את הרעיה והילדים הרכים ונמשיך לסייע להם וללוותם בכל שיידרש".
העיתונאי חנוך דאום ספד לבן משפחתו: "גבריאל שני, קצין צנחנים מיקיר, שהיה נשוי לנכדתו של מוטי דאום, בן דוד של אבי, נפל בעזה. משפחה שורשית ומיוחדת. באמת אנשים יוצאי דופן. איזה ערב קשה. חיבוק גדול".
רס"ן (מיל') נצר שמחי, בן 30 ממסד, קצין לוחם בגדוד 87 בחטיבת המחץ (14), נפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה. שמחי, תושב מסד ובוגר בית הספר כדורי, הותיר אחריו את רעייתו לה נישא לפני פחות משנה. הוא הגיע למילואים ישר מירח דבש בתאילנד.
השר לשעבר יועז הנדל פרסם ברשת סרטון מעזה שבו הוא משוחח עם שמחי ומתבדח איתו: "הוא מבלה איתי במקום להיות בירח דבש". הנדל מסר לאשתו באותו סרטון: "תדעי לך שהוא בידיים טובות. הוא יחזור הביתה ויעשה כלים". נצר אמר באותו סרטון: "יש לי את הזכות לשרת כאן". הנדל כתב לאחר הבשורה על מותו: "איזה כאב לב. נצר שמחי נפל היום. הוא כל כך חדר לי ללב. נצר, לא סיימנו את השיחה".
חבריו ספדו לו ברשת:
"גם אם היית לחוץ לקראת משימה זה תמיד היה עם חיוך על הפנים. אפילו כשהיית מתוסכל ממשהו לא ראו את זה עליך. מאז שהכרתי אותך בגדוד אי אז בימים היה ברור לי שאתה קורצת מהחומר הטוב ביותר, כזה שנועד להוביל. אני כותב את הדברים הללו והלב מתרסק, מסרב שוב ושוב להאמין. גן עדן הוא עכשיו מקום טוב יותר בזכותך. העולם שלנו פחות. אתה תחסר לי אח יקר, מאד".
רס"ב (מיל') יובל ניר, בן 43 מכפר עציון, לוחם בגדוד הסיור 6646 בעוצבת שועלי מרום (646), נפל אתמול בקרב בדרום רצועת עזה.
אמיתי רויטמן, חברו הטוב של רס"ב במיל' יובל ניר שנפל אתמול בקרב בעזה, שוחח היום (רביעי) עם אריה גולן בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב' – וסיפר על חברו. יובל, הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים כשהקטן בהם עוד לא חגג שנה.
ניר ורויטמן רקמו קשר קרוב דרך לימודי תורה משותפים מדי בוקר: "במשך כמה שנים היינו נפגשים לחברותא כל יום ב-5:20 בבית הכנסת. בימי שבת, כשכולנו ישנו עד מאוחר, הוא היה מתעורר כבר ב-4:30 ללמוד תורה. הוא היה מגיע באיחור לתפילה ואומר: 'קמתי מאוחר', אבל אני ידעתי את האמת, הוא היה איש צנוע מאוד".
"יובל היה באמת מלאך. יש לנו הרבה אבידות במלחמה הזאת, אבל כאן יש לנו אובדן ממש גדול", סיפר. "הוא אחד האנשים היחידים שאין לו אויבים – אין אנשים שכועסים על יובל. הוא עבד על המידות שלו כל הזמן, זה היה המוטו שלו. אני יודע שעכשיו הוא כועס עליי שאני מדבר עליו, כי הוא איש צנוע ששונא מחמאות".
ניר ראה במלחמה זכות – ולא חובה: "הוא כל הזמן הרגיע אותי: 'אל תדאג, אנחנו חזקים מאוד'", שחזר אמיתי. "הוא פרגן לכולם, אבל התפלא כשהיו סטודנטים ביחידה שרצו פתאום לחזור לסמסטר. הוא אמר: 'אני לא מבין אותם, יש לנו הזדמנות להיות בחוד החנית של ישראל, למי אכפת מהציונים? אני הולך לשם בשמחה, זו שליחות – אני שם הכול בצד'".
"אתמול ישבנו כמה חבר'ה, כשקיבלנו את הבשורה על יובל, וחשבנו מה הוא היה אומר", סיפר רויטמן. "הוא בטח היה מגיע ואומר: 'אני מבין שקצת קשה, אבל קדימה – יש מלחמה, תתקדמו – עם ישראל צריך לנצח. אל תבזבזו את הזמן על דיבורים עליי, בואו נתקדם וננצח".
ישי רז, חברו של ניר עוד מהשירות הסדיר, שלחם לצידו בעזה גם בחודשים האחרונים, שוחח עם אסף ליברמן בתוכנית "קלמן וליברמן" בכאן רשת ב' וסיפר גם הוא על חברו: "אנחנו מכירים כבר יותר מ-20 שנה, מאז השירות הסדיר בחטיבת הצנחנים ודרך שירות מילואים. כבר היו לנו אירועים בעבר, כולל נפילה של החבר היקר אהוד אפרתי לפני 16 שנה. אני ויובל הסתערנו על המחבלים שהרגו אותו".
"אני נמצא מחוץ לרצועה בגלל פציעה. הפעם האחרונה שבה דיברתי עם יובל הייתה ביום שבת, ואז בראשון הוא התקשר אליי אבל הייתי בניתוח אז לא יכולתי לענות", שחזר רז. "החברים לצוות הגיעו לסייע בפינוי גופה ופצועים של צוות אחר שנתקל במחבלים בזמן סריקה. בשלב הזה הופעל מטען או רימון ויובל מת במקום".
"הוא היה לוחם מקצועי, אדם משכמו ומעלה, ירא שמיים. אוהב את הקדוש ברוך הוא ואת עם ישראל בלי סוף וגבול", אמר. "היה מחובר לעם הזה בכל נימי נפשו – היו לו דמעות בעיניים כשדיבר על מעשים טובים של אנשים בעם, ועל חיבורים שנוצרו בו".
