בשעות הבוקר המוקדמות אתמול (ראשון) הוכיחה מערכת ההגה האווירית של צה"ל יכולות חסרות תקדים בבלימת המתקפה האיראנית שכוונה נגד ישראל, שכללה מעל 300 כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים – כאשר כמעט כל הכלים יורטו ע"י מערכות ייעודיות (כגון 'קלע דוד', 'כיפת ברזל' וטילי חץ), וע"י מטוסי חיל האוויר, בשיתוף פעולה עם מטוסי בעלות ברית, ובהן ארה"ב ובריטניה. הנזק הפוטנציאלי הפך למינימלי, דבר שמעלה שאלות בדבר פעולת ההמשך של ישראל.
מצד אחד, מופעל על ישראל לחץ רב בזירה הבינלאומית (כפי שהתבטא בדיון במועצת הביטחון של האו"ם), כולל מצד בעלות בריתה שהשתתפו בבלימת האיראנים (כפי שהתבטא בדיון של מדינות ה-7G), להכיל את האירוע ולא לפעול באופן אקטיבי נגד איראן, באופן שיעלה את הסיכויים לתגובה איראנית רחבה אף יותר והידרדרות האזור למלחמה אזורית. ארה"ב אף הבהירה לישראל כי היא לא מתכננת להשתתף בפעולה ישירה כנגד האיראנים; הנשיא ביידן התבטא כי בעיניו מדובר בהזדמנות פז לקדם קואליציה אזורית נגד איראן, בשיתוף מדינות ערביות שהשתתפו במאמצים נגדה, כגון ירדן ואולי אף ערב הסעודית.
מצד שני, רבים קוראים לישראל לנצל את ההזדמנות כדי לפעול באופן ישיר נגד איראן, הן כדי לגבות מחיר, והן כדי להשיב חלק משמעותי מן ההרתעה (אשר בבירור נסדקה מול הרפובליקה האסלאמית). עמדה זו מיוצגת במוקדי קבלת ההחלטות ע"י צה"ל ומערכת הביטחון, אשר טוענים כי "האירוע לא הסתיים", וכי יש להוציא לפועל לפחות חלק מן התוכניות שהוכנו משכבר לקראת תרחיש של מתקפה איראנית.
לסיכומו של דבר, ישראל נמצאת בהתלבטות אסטרטגית משמעותית – חתירה לרווח דיפלומטי על חשבון שחיקה בהרתעה, או חתירה לרווח צבאי על חשבון הזדמנות דיפלומטית. כמו שהאיראנים הוכיחו, החלטה בנושא לא חייבת להתקבל באופן מידי, ויש זמן רב לנקמה – אך העיקר, שלבסוף תתקבל החלטה. בכל מקרה, עלינו לשמוח שזאת ההתלבטות, ולא התלבטות הופכית לצמצום נזקים – שהייתה מתחוללת לו המתקפה האיראנית היתה מצליחה.
לתגובות – [email protected]
