אתמול (חמישי) נשא מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר מניו-יורק, נאום קצר בו התייחס למלחמה המתחוללת כעת ברצועת עזה, המשולבת בביקורת חריגה על ההנהגה הישראלית הנוכחית. שומר טען כי נתניהו "איבד את דרכו" והפך "למכשול לשלום ולהתקדמות בני עמו", טען כי הממשלה הנוכחית בישראל איננה משקפת במדיניותה את רצון העם, וקרא לישראל לצאת למערכת בחירות בהקדם האפשרי.
בדיפלומטיה המודרנית, ובפרט בין מדינות דמוקרטיות, קיימת נורמה ומוסכמה של אי-מעורבות בענייני פנים של מדינות אחרות והתייחסות רק למדיניות חוץ; על כן נשמעו דבריו של שומר כשבירה מסוימת של מוסכמה זו. היו שמיהרו להציג זאת כמשבר חסר תקדים ביחסי ישראל-ארה"ב ולניצני קריעה ביחס למלחמה, אך נראה שהדבר אינו כן ; שומר, יהודי בדתו (וכנראה היהודי שהגיע לעמדה החזקה ביותר בתולדות הקונגרס) וציוני בהשקפותיו, תמיד תמך בישראל וקידם סיוע בעבורה בהיקף גדול. גם במלחמה זו תומך שומר בישראל באופן חד משמעי, ואף ביקר בישראל במהלך חודש אוקטובר. נראה שדבריו התייחסו יותר למדיניות ממשלת נתניהו ביחס ליהודה ושומרון ולפלסטינים ככלל, ולא בהקשר של התנהלות כלשהי כעת מול הרצועה.
אף על פי כן, לחריגה החריפה מהנורמה הדיפלומטית נדרשה תגובה חריפה בהתאם. הראשון שנדרש לכך היה שגריר ישראל בארה"ב, מייק הרצוג: "ישראל היא דמוקרטיה ריבונית. זה לא מועיל… להתייחס לסצנה הפוליטית הפנימית של בעלת ברית דמוקרטית. זה נוגד את המטרות המשותפות שלנו". יו"ר הכנסת אוחנה נדרש גם כן לסוגיה: "שומר הוא ידיד ותומך של ישראל במשך שנים רבות… עם זאת, דבריו הערב סותרים את הכבוד ההדדי שצריך להגדיר את מערכת היחסים בין המדינות". מפלגת הליכוד הגיבה באופן ישיר יותר: "ישראל היא לא רפובליקת בננות." גורמים נוספים במערכת הפוליטית האמריקאית גינו את הדברים, וכך גם גורמים במערכת הפוליטית הישראלית שכנראה ומסכימים עם דבריו של שומר. כעבור כמה שעות הבהיר שומר את עצמו ברשתות החברתיות, והבהיר כי זכות בחירת ההנהגה נמצאת, כמובן, רק בידי החברה הישראלית.
לתגובות – [email protected]
