תיכון הימלפרב בירושלים נמצא לאחרונה בכותרות לאחר שחמישה בוגרים של ביה"ס נפלו בהמהלך החודשיים האחרונים: ענר שפירא, סגן אריאל רייך, סמ"ר שחר פרידמן, סמ"ר דביר ברזני ורס"ל במיל' בן זוסמן הי"ד.
עמית סגל פרסם היום (ו') זיכרון שלו מימיו בתיכון:
"ביום הראשון שלי בבית הספר הימלפרב, בשלהי המילניום הקודם, הזמינו אותי החברים החדשים מהכיתה לאפטר־פארטי של שיעור מתמטיקה: בשלוש וחצי אחר הצהריים נשלף בקבוק וודקה, מישהו הוציא מהכיס מצית וסיגריות. אתם לא חוששים להיתפס, שאלתי אותם כפליט טרי מישיבה תיכונית יוקרתית. הם השיבו במבט תמה: אין סודות בהימלפרב, הכל על השולחן".
סגל ממשיך וכותב בערגה על בית הספר בשכונת בית וגן בירושלים, שהמבנה הכאוטי שלו נראה כמו משחק טטריס שהסתבך, ומסביר שהוא תיכון מסוג אחר. השמועות על מתח בין מצוינות ובין שילוב אוכלוסיות מעולם לא הגיעו אליו. באותו אחר הצהריים של אלכוהול וטבק השתתפה ערימה של דוקטורים לעתיד, ומכל פינות ירושלים. חמשת הנופלים משורות בית הספר הגיעו משכונות היוקרה האליטיסטיות של מרכז העיר וגם משיכוני הטיח הישנים, עם עוני שחשבנו שנעלם בשנות השמונים. נזהרו שם בבני עניים, ומהם יצאה תורה ועבודה.
הערצתו למנהל ירמי סטביסקי ניכרת היטב, והוא מספר איך הצליח המנהל להשרות על בית הספר אליטיזם אמיתי, לא כזה שנבנה בהדרה ובדלתות מוגפות, אלא פשוט בתביעה להצטיין ולהיות בן אדם.
דלתות בית הספר היו פתוחות לכל אדם ולכל גישה, חוץ מאלימות וחוצפה. 100% מבוגריו מתגייסים לצבא, לא כשהם מורעלים, אלא מפוכחים: מתוך הבנה ושותפות פשוטה כל־כך, טבעית כל־כך של החברה הישראלית.
בן זוסמן היה שחקן טניס שולחן ולוחם, ענר שפירא הלך למסיבה בשמחת תורה ואז חירף נפשו במיגונית, שחר פרידמן יצא עם צעירה חילונית וגם על דביר ברזני ואריאל רייך עוד ידובר. כמו התיכון שיצאו ממנו, הם היו מערכת גשרי חבלים ששלוחה אל שאר חלקי ירושלים וישראל, קלועים בעדינות אבל חזקים מאוד. החתן של המנהל ירמי, הדוקטורנט ינון פליישמן, נפל גם הוא במלחמה. הוא אולי נהג הטנק היחיד שדיבר יוונית עתיקה. גם הוא ידע שלא נהיה ספרטה, נהיה ירושלים.
אשרינו שאלה הם בנינו!
