אתמול (שני) הלך לעולמו סמי מיכאל, מגדולי הסופרים הפועלים בישראל, בגיל 97. מיכאל, אשר כתב מאמרים וספרים מאז קום המדינה, זכה ברבות השנים בפרסים והערכה רבה, הן בישראל והן מחוצה לה. ספרו המפורסם ביותר, 'חצוצרה בואדי', נחשב כנכס צאן ברזל בתרבות ובספרות הישראלית המודרנית. בנוסף, היה מיכאל פעיל פוליטי בלתי נלאה למען שוויון וצדק חברתי, וכיהן במשך עשורים עד למותו כנשיא האגודה לשוויון האזרח בישראל.
מיכאל נולד ב-1926 בבגדד שבעיראק הבריטית, בשם כאמל מנשה. בצעירותו למד במוסדות יהודיים, וב-1941 חווה את ה'פרהוד' – פרעות פרו-נאציות ביהודי בגדד, שהובילו להצטרפותו למפלגה הקומוניסטית במדינה. במסגרת זו מצא לראשונה את כשרונו לכתיבה, בבטאונות המפלגתית; בסוף שנות ה-40 החל להירדף פוליטית, ונרדף לאיראן. גם באיראן לא פסקו הרדיפות, והוא עלה ארצה ב-1949, והתיישב בעיר חיפה – תוך שינוי שמו לסמי מיכאל.
מיכאל הפך לכתב בעיתון 'אל-איתיחאד', אשר שימש אז את המפלגה הקומוניסטית (ומהווה גם כיום את היומון הערבי היחידי בישראל), ובמקביל החל לפרסם סיפורים פרי עטו – בתחילה בערבית, ובהמשך גם בעברית. פריצת הדרך שלו התחוללה בשנות ה-70, עם פרסום הרומן 'שווים ושווים יותר' העוסק באפליה עדתית בישראל. בראשית שנות ה-80 פרסם את 'הטרילוגיה הקהירית', שלוש ספרים על מצרים של אמצע המאה, וב-1987 פרסם את 'חצוצרה בואדי', ספרו המוכר ביותר. מיכאל המשיך לפרסם ספר מדי כמה שנים, האחרון ב-2015.
מלבד עבודתו הספרותית והעיתונאית, המשיך מיכאל במעורבות ופעילות פוליטית, בתחילה במסגרת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ובהמשך במפלגות מתונות יותר לאחר שהחל להתאכזב מאופייה האנטי-דמוקרטי של ברית המועצות, כגון מרצ. מיכאל היה נשוי פעמיים, ונולדו לו שני ילדים. אך מבחינה רוחנית יש לו אלפי מעריצים ועוקבים, ומבחינה ספרותית – מיליוני קריאות. אין ספק שהוא יחסר לעולם הספרות הישראלי, ואין ספק שהוא ניצל את חייו וכשרונו באופן מלא.
לתגובות – [email protected]
