שלום לכם ולכן קוראים וקוראות.
במאמר זה, ברצוני להציף נושא חשוב אך משום מה – נשאר עמום בשיח הציבורי והבין-אישי.
בדור האחרון חל שינוי משמעותי בעולם; נושאים רבים שהיו עמומים ונשארו מתחת ל'רדאר' במשך השנים, צפו ועלו לשיח בין-אישי, ציבורי ואף עולמי.
בין הנושאים המוכרים תוכלו כמובן לחשוב על נושא ההטרדות המיניות, אלימות במשפחה ועוד נושאים חשובים רבים שהפכו לאפשריים לשיח, ומתוך הלגיטימציה לשיח שהם קיבלו – כך גם חל בהם שינוי לטובה.
ברצוני כעת להציף נושא אשר למיטב הכרותי עמו – עדיין נשאר עמום בשיח.
הנושא הינו: מקומו של הגבר בתהליך ההיריון והלידה.
מזווית אישית אוכל לשתף כי אני ואשתי עברנו שתי הריונות ולידות בבריאות ב"ה, אך לא מזמן עברנו הפלה (בשלבים יחסית מוקדמים של ההיריון).
רבות נכתב על היריון ולידה, הן מכיוונים מחקריים והן מכיוונים אישיים, אך מעט מאוד נכתב על הזווית הגברית בה. בתוך התהליך שעברנו, ומתוך שיחות רבות עם אנשים, הבנתי כמה הנושא אינו טריוויאלי לשיחה כלל.
ומה שחיזק זאת עוד יותר – זה השיח הדל שקיים אפילו בלימודי סיעוד תוך כדי לימודיי.
ישנה תפיסה צינית די רווחת בעולם הגורסת כי הגבר מביא רק את ההתחלה להריון, ומשם אין לו כבר קשר לסיפור.
אם ננסה לנתח את התפיסה הנ"ל נוכל לדלות ממנה כמה מסרים מעניינים:
ראשית, בפשטות משתמע לכאורה שהגבר אינו שותף פיזי בתהליך והאישה לבדה עוברת את התהליך והמעמסה הנלווית לו.
שנית, נהוג לחשוב, וכך עולה מתפיסה זו גם, כי הגבר אינו מחובר רגשית בעצמו לתהליך.
מתוך כך, נוצרת תפיסה בה לכאורה הגבר 'נח על זרי הדפנה' והאחריות הבלעדית המוטלת עליו הינה לפנק את אשתו בתהליך ולדאוג לה.
אדייק ואומר כי אכן, זה העיקר. האישה היא העיקר בתהליך והיא המרכז. יחד עם זאת, עובר גבול דק בין ההבנה הנ"ל לבין מחיקת הזהות הרגשית של הגבר בתהליך.
לעיתים קרובות, הצד הגברי מאותגר נפשית במידה רבה מאוד, והתהליך מכיל אתגרים לא קטנים שאינם פוסחים עליו.
ננסה להמחיש את הנקודה ע"י משל מעולם הצבא ברשותכם: כאשר חייל שומר בעמדת שמירה נידחת, בחום אימים, במקום ללא איום ממשי לאורך כמה שעות – הוא סובל מאוד.
אך ככל הנראה, אם אותו החייל ישמור באותם תנאים לא קלים – בעמדה מבצעית מאוד, תוך כדי משימה מבצעית מיוחדת – הוא לא יסבול באותה רמה וכנראה אפילו יהנה מכל רגע.
בחזרה אלינו, האישה חווה את את ההריון בצורה ממשית, מתזוזת העובר בפעם הראשונה, דרך חודשי הריון לא קלים ועד הלידה עצמה – שהיא הדבר הגדול שיותר שניתן לעשות כאן: להביא נשמה חדשה לעולם.
לעומתה, הגבר 'צופה' בתהליך מהצד, נוגע – לא נוגע.
על כל זה יש להוסיף את עניין הפרנסה, הלו"ז הקבוע שלא יכול להשתנות בניגוד לאישה שמורידה משמעותית הילוך כדי להתאים את הסיטואציה לאפשרית. (כך צריך להיות גם כמובן).
ובנוסף לכך – על הגבר להיות החזק נפשית לאורך הדרך, עליו להוות משענת בנוסף להתמודדות האישית.
אז מה כן אני מציע לעשות?
ראשית, אני פונה אליכם הגברים: התכוננו.
למדו, קראו, הכינו עצמכם לתהליך. ישנם קורסים רבים (אמנם לא מספיק עדיין) המכינים אתכם לתהליך. אל תתביישו, גשו והרשמו, ומתוך כך תגיעו מוכנים.
שנית, אני פונה אליכן הנשים: אנחנו כאן בשבילכן ואתן העיקר, אך זכרו תמיד כי גם הגבר שלצידכן עובר תהליך יחד איתכן. יש לו את המורכבויות שלו ואל לנו למחוק אותן. מותר גם שלגבר שלכן יהיה קשה.
שלישית, ואחרונים חביבים אני פונה אלינו כציבור: זכרו את המאמר הזה.
זכרו כי תהליך היריון הינו תהליך מורכב המכיל אתגרים לא קטנים שאינם פוסחים על אף צד, וכמובן – הכינו עצמכם לתהליך האישי שלכם.
