ראיינתי הלילה את תומר וינר ושובל רובמן, שהצליחו לברוח ביחד מהטבח הנורא של חמאס במסיבה. הם סיפרו איך הם קיבלו על עצמם, מאז שניצלו, להוסיף אהבת חינם בחברה הישראלית. אחר כך ראיינתי את לוטן בן-פורת, שהצליח לברוח וגם להציל את החיים של שישה אנשים נוספים.
הפסיכולוג דני פרידלנדר שישב באולפן הסביר להם כמה חשוב שהם מספרים לעצמם את הסיפור. לדבריו, בתקופה הזו כל אחד מאיתנו – גם עם סיפורים פחות דרמטיים – צריך לספר לעצמו סיפור. יש הרי פסוק שאומר: "אֲדַבְּרָה – וְיִרְוַח לִי". הדיבור יוצר תחושת רווחה. צריך להסביר לעצמנו איך הכול התחיל (איפה שמעתם את האזעקה? מה קרה מאז?) ולזכור שזה ייגמר. להזכיר לעצמנו שיש לכל סיפור התחלה ואמצע וסוף. יש סדר. יש תהליך.
והסיפור הזה לא רק פרטי ואישי, הוא של כולנו, אנחנו כותבים אותו ביחד. זה פרק קשה, מתוך סיפור גדול שסיומו טוב.
הוא הוסיף ואמר שבעולם הטיפולי, פעמים רבות דווקא מתוך משבר וקושי, צומחים למקומות טובים יותר. זה נכון לא רק בטיפול פסיכולוגי אישי, זה נכון גם לאומה שלמה, ביחד. אומה שכותבת כעת פרק קשה בסיפור שלה, והלוואי שתצא ממנו למקום טוב יותר.
