לפני שנתיים הדהים ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה את העולם כולו – את שלח את צבאותיו שועטים אל תוך לבה של אוקראינה השכנה. במשך חודשים נראו ההכנות הרוסיות והעוברו אזהרות, אך איש לא ידע אם פוטין באמת ירהיב עוז, לנסות ולדרדר את אירופה מחדש לעידן של מלחמות העולם, בו לגיטימי עבור מעצמות לכבוש מדינות שכנות חלשות יותר מטעמי 'סיכון ביטחוני'. אך פוטין עשה זאת, תוך הבאת המלחמה לאירופה לראשונה מזה עשורים, ותוך ערעור אדיר על מעמדה של ארה"ב כמעצמת-העל העולמית.
הרבה קרה מאז. העם האוקראיני הצליח להתגייס למאמץ בהמוניו, תחת פיקוד מנהיג מוכשר, זלנסקי (יהודי במוצאו). הצבא הרוסי נתגלה כחלש באופן משמעותי מהמצופה, ולא הצליח לכבוש את קייב הבירה, אלא את המחוזות הדרומיים באוקראינה.. אוקראינה קיבלה סיוע כספי ונשק רב, בעוד שעל רוסיה הוטלו סנקציות חריפות. מאות אלפי אנשים נהרגו, מיליונים נעקרו והפכו לפליטים, וכרגע המלחמה נמצאת בקיפאון יחסי, כאשר לא ברור איך צד אחד יכול להשיג יתרון על יריבו.
אז אילו דברים טובים ניתן לומר שיצאו מהמלחמה עד כה?
– ראשית, דמותו ואופיו של פוטין והמשטר הרוסי שמאחוריו נחשפו לציבור בשיא כיעורו (דבר אשר רק התחזק בשבוע שעבר, כשמנהיג האופוזיציה נבלני מצא את מותו המוקדם), בעוד שהמערב נתגלה כמסוגל לעמוד על שלו. לא באופן מלא ובמחויבות מלאה, אך כן בתמיכה חזקה, מתמשכת ואחידה יחסית.
– שנית, עד כה הצליחה ישראל לתמרן עצמה בעמדת השפעה ביחס למלחמה – בתחילה כמתווכת ובהמשך כתומכת מוסרית באוקראינה אך נייטרלית צבאית (בשל יחסיה המיוחדים של ישראל עם רוסיה בזירה הסורית-איראנית). עם זאת, ייתכן ודבר זה ישתנה לנוכח העמדה הפרו-חמאסית בה נוקטת רוסיה מאז פרוץ המלחמה ברצועה.
– ושלישית, מבצע 'עולים הביתה' – עשרות אלפי עולים הגיעו לישראל מאוקראינה ומרוסיה, ונקלטו בערים וביישובים ברחבי הארץ. אנו תמיד שמחים על עליית יהודים ארתה, אף אם הנסיבות אינן נהדרות. כך שאם יש עולה המיושב בסמוך למקום מגוריכם – האירו לו פנים!
לתגובות – [email protected]