לאחר 11 שנות כהונה ממושכות, היום (ראשון) תסתיים כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל – הרב האשכנזי הראשי דוד לאו, והרב הספרדי הראשי, הראשון לציון יצחק יוסף. מפני דחיית הבחירות לרבנות הראשית (דבר הנובע מתשלובת של פוליטיקה ומלחמה, כפי שפירטנו כאן באתר), מדינת ישראל נכנסת לראשונה בתולדותיה לתקופה ללא רבנים ראשיים. המחליף המיועד, זקן מועצת הרבנות הראשית – הרב יצחק פרץ בן ה-86, דחה את הקבלה בשל נסיבות רפואיות, ובחוק אין פירוט נוסף עבור מצב שכזה. בעניין זה, ראוי לציין כי הרב יהודה דרעי – אחיו של ראש מפלגת ש"ס, רב העיר באר שבע ואחד המועמדים המרכזיים לתפקיד הראשון לציון, נמצא בימים האחרונים באשפוז רפואי במצב קשה, ולדבר עשויות להיות השלכות פוליטיות.
את הפונקציות הרשמיות שממלאים הרבנים הראשיים יחליפו רבנים אחרים: נשיאות בית הדין הרבני הגדול (תפקיד בו יש רוטציה בין הרבנים הראשיים) תעבור לידי הרב אליעזר איגרא, רב היישוב כפר מימון; ונשיא מועצת הרבנות הראשית יהיה הרב יעקב רוז'ה, רב העיר בת ים. הרב רוז'ה נחשב למומחה הגדול ביותר בתחום זיהוי החללים בצה"ל ומחוצה לו (תחום המופקד בידי הרבנות), ובמלחמה הנוכחית היה למעשה האחראי הבלעדי על התחום.
כהונתם של הרבנים הראשיים לאו ויוסף תיזכר כמתונה ברובה, וככזו שהשיבה אל הרבנות מעט מן הכבוד שאבד לה לאחר כהונתו של הרב יונה מצגר. הרב לאו התגלה כפרגמטי באופן יחסי, ונודע במאמציו להתרת עגונות; ועל גדולתו התורנית של הרב יוסף אי אפשר לחלוק, למרות הביטויים מעוררי המחלוקת שהפיק, בעיקר במחצית השנייה של כהונתו. השניים נמנעו באופן יחסי מפוליטיקה, למעט בהתנגדותם לרפורמות שניסה להציע שר הדתות לשעבר מתן כהנא בגיור ובכשרות, וגם כעת – בעניין סוגיית גיוס החרדים. עם פרידתם, נכנסת הרבנות הראשית לערפל מסוים, תרתי משמע – כאשר יש לערוך בירור וליבון ציבורי בדבר הפונקציות הרצויות שלו בחברה, לנוכח ההתנגדות הציבורית העזה שנתגלתה לפני שבועיים בעניין 'חוק הרבנים'.