בשבוע שעבר הזדעזע העולם למשמע החדשות שיצאו מרוסיה: אלכסיי נבלני, ממנהיגי האופוזיציה והקול הבולט ביותר נגד ולדימיר פוטין, מת במחנה מעצר בצפון הארץ, סמוך לחוג הארקטי. פוטין שולט ברוסיה מאז שנת 2000, ואט אט הרס את מוסדותיה הסמי-דמוקרטים והגביר את הפיקוח והדיכוי הפוליטי במדינה לרמה המזכירה את שלהי ימי ברית המועצות. היעדר איזונים ובלמים מובילים לקבלת החלטות לקויה ולסיכונים למדינה ולעולם – כפי שמוכיחה המלחמה באוקראינה שהחל פוטין לפני שנתיים. הדיכוי הפוליטי רק הלך וגבר מאז פרוץ המלחמה, ונדרש אומץ מיוחד כדי להתבטא נגד פוטין.
אך נבלני היה אמיץ שכזה, ובשום שלב לא חשש להעביר ביקורת על מדיניות ופעולותיו של פוטין, ולדרוש זכויות ודמוקרטיה. נבלני כבר היה במספר מעצרים, שרד ניסיון התנקשות בידי סוכנים חשאים של הממשל, יצא לגלות – ובכל זאת העז לחזור לרוסיה, על אף שידע שיעצר ואולי אף ייהרג. ואכן, נבלני נעצר והושם במשך שנים במחנה מבודד שבאזורים הקפואים. סיבת מותו אינה ידועה, וייתכן ונבעה מהתנאים הפיזיים הקשים או מרצח מכוון. המשטר הרוסי אינו מתיר לבצע נתיחה לאחר המוות – ובכל מקרה, ברור שהוא הנושא באחריות.
אתמול (שני) חשפה העיתונאית האמריקאית בארי וייס חלופת מכתבים בין נבלני לבין נתן שרנסקי – שהיה אסיר ציון ברוסיה למשך כמעט עשור בשנות ה-70 וה-80, ובהמשך עלה ארצה והיה לאיש ציבור ושר בממשלה. שרנסקי הפך לסמל עולמי של מאבק בעריצות, וברוסיה בפרט, וסיפורו מעורר השראה גם כיום. גם נבלני הושפע משרנסקי לאחר שקרא את ספרו (המהדהד את מצבו), והחל עמו בחלופת מכתבים. המכתבים מלאי הומור ותקווה – שיום אחד המצב ברוסיה ישתנה, ושהשניים יוכלו להיפגש ביום מן הימים כמעריצים הדדיים. את מכתבו האחרון חתם נבלני בכתיבת 'לשנה הבאה בירושלים' באותיות כתב יד קריליות.
לתגובות – [email protected]
