"דבר אחר", כך הגדיר ראש הממשלה את הגורם שישלוט ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה ואנו, אזרחי ישראל, שואלים מהו אותו דבר אחר ונעלם.
כזכור, בתשובה לשאלת העיתונאי מוטי קסטל "מה יהיה ביום שאחרי?" השיב ראש הממשלה כך: "שליטה ביטחונית כוללת עם יכולת להיכנס מתי שרוצים כדי לחסל מחבלים שיכולים לצוץ מחדש. אני יכול להגיד לך מה לא יהיה: לא יהיה חמאס. אגיד לך מה עוד לא יהיה: לא תהיה שם רשות אזרחית שמחנכת את הילדים שלהם לשנוא את ישראל, להרוג ישראלים, לחסל את מדינת ישראל. לא יכולה להיות שם רשות שמשלמת למשפחות של מרצחים לפי מספר הנרצחים שרצחו. לא יכולה להיות שם רשות שמי שעומד בראשה יותר מ־30 יום אחרי הטבח עדיין לא גינה את הטבח הנורא. זה לא יכול להיות. צריך להיות שם דבר אחר, אבל בכל מקרה חייבת להיות שליטה ביטחונית שלנו. ואני אומר את זה. יכול להיות גם לחצים בעניין הזה, אבל אני לא מתכוון לוותר".
דבריו הברורים והנחרצים של ראש הממשלה על החמאס והרשות הפלשתינית הנוכחית שלא יוכלו להיות שולטים עוד ברצועת עזה ראויים לברכה, ואכן תנועתנו, שמנהלת בנושא זה מסע הסברה, מחזקת את ידיו על כך, אך עם זאת נותרנו עם השאלה התלויה בחלל האוויר, מהו "הדבר האחר" הזה שכן יהיה ביום שאחרי? לאיזה מתווה מדיני חותרים ראש הממשלה וחברי הקבינט המדיני ובפרט חברי קבינט המלחמה המצומצם?
בימים האחרונים עולות וצצות לא מעט תוכניות ורעיונות, ונמנה רק כמה דוגמאות מהן. יש מי שהציע שמעמדה של רצועת עזה יהיה דומה לזה של שטחי B שביהודה ושומרון, מעין מודל שכם וג'נין המותיר את השליטה הביטחונית והצבאית בידיה של ישראל ומעביר לערבים את השליטה האזרחית על כל השאר. ניסיון העבר בישראל ובעולם כולו הוכיח כי שליטה צבאית ללא התיישבות אחריתה כישלון ונסיגה. כך היה בדרום לבנון, כך הוכח גם בצפון השומרון וכך חזינו גם באפגניסטן ובעיראק. שליטה צבאית ללא בסיס התיישבותי אינה מניבה תוצאות המבטיחות שקט ויציבות.
על פי מודל זה אכן נכנסים טובי לוחמינו לאזורים הללו כמעט מדי לילה, נלחמים בקיני מחבלים ותומכיהם החמושים שמסביב, ועם זאת אנו רחוקים משקט ביטחוני של ממש. עם ישראל מקיז את דם בניו היקרים באינספור מבצעים צבאיים קטנים, מסוכנים וכואבים, ופתרון שורשי של ממש אין.
עולה גם ההצעה להעביר את הרצועה לשליטתו של האו"ם. אך ניסיון העבר, בין אם ברחבי העולם ובין אם ממש אצלנו בגזרת הלבנון, מלמד שכוחות רב־לאומיים אינם מתכוונים להקיז את דמם למען ביטחון אומה אחרת, בוודאי לא למען ביטחון האומה שלנו. להפך, האו"ם שיתף פעולה עם חיזבאללה. עם התקרית הביטחונית הראשונה הם ממהרים להתקפל ולהיעלם מהשטח. כך נגנזו כל ההסכמות שחתמו את מלחמת לבנון השנייה והחיזבאללה, שאמור היה להישאר צפונה מהליטאני, התמקם על גדר הגבול ואין פוצה פה, מצפצף או נאבק למעננו שם.
בין לבין עולה כמועמד לרשת את ההנהגה ברצועת עזה גם שמו של מוחמד דחלאן, בכיר הרשות הפלשתינית לשעבר, טרוריסט בחליפה ובעניבה שאינן מצליחות להסתיר את שאיפתו להקים מדינה פלשתינית על חורבות ישראל. בל נשכח שדחלאן הוא מי שבין היתר אחראי לפיגוע נגד אוטובוס הילדים בכפר דרום, מי שרואה בהקמת יישובים פיגוע לכל דבר וששנאתו לישראל אינה נופלת משל כל חבריו בוגרי האקדמיה לטרור מבית מדרשה של הרשות הפלשתינית.
כאן המקום וזו העת להעלות בפני ראש הממשלה ושרי הממשלה תוכניות אחרות שיש להניח על סדר היום הציבורי ושולחן הדיונים המדיני. הצעה חשובה היא הצעתם של חברי הכנסת רם בן ברק ודני דנון הכוללת עידוד הגירה מרצון וקריאה לכמאה ממדינות העולם לקלוט כל אחת בתחומה כ־20-10 אלף עזתים, שם יובטח להם עתיד טוב יותר ממה שתוכלנה הערים החרבות שנותרו ברצועה להציע להם.
כעת עלינו להעלות לקדמת הבמה את התוכנית הציונית הכוללת שלטון ישראלי מלא, החלת ריבונות והתיישבות בכל רחבי עזה, הקמת ערים ויישובים ואזורי תעשייה וחקלאות. כמו כן שליטה על תוכני הלימוד במערכת החינוך הערבית, פיקוח הדוק שימנע הסתה אנטי־ישראלית במסגדים ועוד. תוכנית זו תבטיח את שלומם של יישובי עוטף עזה שייבנו מחדש, ישגשגו ויפרחו.
לתפיסתנו, תוכנית משולבת שתקטין את האוכלוסייה הערבית בעזה כפי שמציעים בן ברק ודנון יחד עם החלת ריבונות והתיישבות תבטיח הכרעה, הרתעה, ניצחון וביטחון. נקיטת צעד מדיני שכזה יבהיר לכל עמי האזור כי על טרור גובה ישראל את המחיר היקר ביותר, מחיר האדמה שהוא החשוב ביותר לערבים, בעיקר כאשר מדובר באדמה שמלכתחילה לא הייתה שייכת להם.
עלינו לזכור ולהזכיר בראש ובראשונה לעצמנו כי עזה היא חלק מנחלת יהודה. היא שלנו. מוסרי מאוד שנחזיק בה ולא בנוסח שמשון "תמות נפשי עם פלישתים" אלא בנוסח "בדמייך חיי".
הכותבות הן יושבות ראש תנועת הריבונות
